החזר הוצאות נסיעה - מה מגיע לעובד?

מבוא
בישראל, מרבית העובדים אינם גרים בסמוך למקום עבודתם ונדרשים לנסוע אליו מדי יום, בין אם באמצעות תחבורה ציבורית ובין אם ברכב פרטי. אחת מהשאלות הנפוצות בתחום דיני העבודה היא: האם המעסיק חייב לשלם לעובד החזר עבור הוצאות הנסיעה? ואם כן – באילו תנאים, באיזו תדירות ובאיזה סכום? התשובה לכך מוסדרת באופן ברור בתקנות ובצווי הרחבה, אך בפועל – עובדים רבים אינם מקבלים את שמגיע להם כדין.

הבסיס המשפטי – צו ההרחבה בדבר השתתפות בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה
צו ההרחבה הכללי במשק בעניין נסיעות (שנת 1981, בתוספת עדכונים), מחייב את כלל המעסיקים במשק לשלם לעובדיהם החזר עבור הוצאות הנסיעה לעבודה וממנה. מדובר בזכות קוגנטית – כלומר, לא ניתן להתנות עליה לרעת העובד, גם אם נאמר אחרת בהסכם העבודה או בתלוש השכר.

נכון לשנת 2024, הסכום המרבי להחזר הוצאות נסיעה עומד על 22.60 ש”ח ליום עבודה.

מה התנאים לזכאות?

מרחק סביר – העובד זכאי להחזר נסיעות אם הוא גר במרחק של 500 מטר ומעלה ממקום העבודה.

הגעה בפועל – הזכות קיימת עבור ימים בהם העובד הגיע לעבודה בפועל. אין החזר עבור חופשות, ימי מחלה או היעדרות אחרת.

תחבורה ציבורית או פרטית – אין הבדל בזכאות – החוק מעניק את הזכות גם אם העובד לא השתמש בפועל בתחבורה ציבורית. מה שחשוב הוא שהעובד אכן הגיע לעבודה ממקום מגוריו, גם אם הלך ברגל או נסע ברכבו.

החזר לפי המסלול הזול ביותר – ההחזר אינו בהכרח בגובה ההוצאה בפועל, אלא לפי המסלול הציבורי הזול האפשרי ממקום המגורים לעבודה (למשל: אוטובוס ולא מונית). עובד שבחר להגיע ברכב פרטי אינו זכאי להחזר הוצאות רכב, אך כן זכאי להחזר כאילו נסע באוטובוס.

ומה לגבי הסעות מטעם המעסיק?
כאשר המעסיק מספק הסעה מאורגנת לעובד – הזכות להחזר נסיעות מתבטלת. המעסיק פטור מתשלום נוסף בגין נסיעות, ובלבד שההסעה יוצאת מנקודת איסוף סבירה ומגיעה בזמן ובאופן סדיר.