הכלל הוא שמניין ההתיישנות מתחיל מיום היווצרות עילת התביעה:

• במקרה של אי תשלום שכר – מיום שלא שולם השכר.
• במקרה של הרעת תנאים – מיום שבו התרחש השינוי בפועל.
• במקרה של פיטורים שלא כדין – מיום הפיטורים.
• במקרה של אפליה – מהיום שבו העובד למד או היה אמור ללמוד על קיומה.
• כאשר מדובר בתביעה שמוגשת לאחר סיום יחסי העבודה – ההתיישנות נמדדת מהיום שבו הופסקה העבודה.

חריגים: מתי ניתן “לעקוף” את ההתיישנות?

קיימים מקרים חריגים שבהם ייתכן ובית הדין יאפשר הארכת תקופת ההתיישנות, לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות:

כאשר העובד לא ידע ולא יכול היה לדעת על קיום העילה במועד שבו נוצרה, והוגשה התביעה זמן סביר לאחר שגילה עליה.

כאשר קיימת הונאה או מצג שווא מצד המעסיק, שגרמה לעובד לא להבין כי זכויותיו הופרו.

מקרים של עובד קטין – ספירת ההתיישנות תחל רק מהגיעו לגיל 18.

מה לגבי תביעות בלשון הרע או הטרדה מינית במקום העבודה?

לשון הרע – ההתיישנות חלה לאחר שנה אחת בלבד, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ”ה–1965. חשוב מאוד להגיש תביעה בזמן קצר מהאירוע.

הטרדה מינית – לפי חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח–1998, ניתן להגיש תביעה בתוך 7 שנים, אך כאשר מדובר בעובד קטין – תקופת ההתיישנות מתחילה עם הגיעו לגיל 18.

חשיבות התיעוד והפעולה בזמן

עובדים רבים מגלים באיחור כי זכויותיהם נפגעו – אך מוצאים עצמם חסומים משפטית. לכן מומלץ:

לתעד כל הפרה בזמן אמת (מיילים, שיחות, תלושי שכר).

לפנות לייעוץ משפטי מיד עם גילוי ההפרה.

להימנע מהמתנה מיותרת “לסיום העבודה” או “לרגע הנכון”.

לסיכום,

התיישנות בדיני עבודה אינה רק כלל טכני – היא עלולה לקבוע האם תביעה תישמע או תידחה על הסף. כל עובד או מעסיק חייבים להכיר את מסגרות הזמן הקבועות בחוק, ולפעול במסגרתן. במקרים גבוליים – מומלץ לפנות לייעוץ משפטי כדי לבדוק האם קיימות עילות להשעיית ההתיישנות או הארכתה.

זכויותיך אינן לנצח – פעל בזמן.